מזונות ילדים

על פי הדין האישי חייב האב  לפרנס את ילדיו עד הגיעם לגיל 18, בני זוג אשר ביקשו להתגרש יקבע  גובה המזונות בבית הדין או בבית המשפט בערכאה אליה פנה אחד מבני הזוג. לרוב  יהיה  האב חייב  במזונות ילדיו, תשלומי מזונות ילדים  יקבעו  לפי צרכי הילדים ולא לפי עושרו  של האב או מצבו הכלכלי. דמי המזונות נועדו להבטיח את קיומם ורווחתם של  הילדים לאחר פירוק התא המשפחתי.

צורכי הילדים מתחלקים לצרכים הכרחיים ולצרכים מדין צדקה: צרכים הכרחיים מוגדרים צרכים חיוניים לקיומם של הילדים כגון: מזון, הלבשה, הנעלה, חינוך, טיפולים רפואיים  ומדור ( קורת גג).

צרכים מדין צדקה מוגדרים כצרכים שאינם חיוניים  לדוג': מתנות, טיולים, בילויים ועוד. אבל במקרה של צרכים מדין צדקה האב ישלמם רק במידה והוא יכול לשאת בתשלומים אלו וילדיו הורגלו לרמת חיים מסוימת לפני הפירוד בין ההורים. בפועל האב משלם סכום קבוע עד הגיעו של הקטין לגיל 18 . מעל גיל 18   (בתקופת השירות הצבאי או לימודים) על פי הפסיקה האב מחויב לשלם שליש מן המזונות ששולמו עד לאותו מועד.

לא ניתן לחמוק מתשלום דמי המזונות  גם במקרה האב מובטל או חי מקצבה עדיין האב יהיה חייב במזונות ילדיו. גובה המזונות הוא בבסיסו נמוך והוא עשוי להשתנות במרוצת השנים. לדוג'  שינוי במצב כלכלי, או מצב שבו אחד מבני הזוג פוטר ממקום עבודתו,  ניתנת אפשרות לכל אחד מבני הזוג לתבוע  הפחתה או הגדלה של  גובה המזונות בשל שינוי נסיבות. התפיסה הרווחת כי במקרים של גירושין  ההורים עדין אחראים על ילדיהם כולל הדאגה לזון אותן לדאוג למחסורם צרכיהם וזכאותם לטיפול הולם. כיום הגישה שאחריות ההורית הינה משותפת, הילדים שוהים בשני בתים באופן כמעט זהה ובמידה וההורים משתכרים באופן שווה, בתי המשפט נוטים לצמצם את  גובה המזונות שנדרש האב לשלם, ומטיל על האם השתתפות  במזונות הילדים.